סיווג של מעקות בטיחות בצורת-גל

מעקות בטיחות קורות גלי מסווגים בדרך כלל לפי מיקום ההתקנה ורמת ההתנגדות לפגיעה, כפי שמוצג בטבלה למטה. על פי מיקום ההתקנה, ניתן לחלק אותם למעקות בטיחות בצד הדרך ומעקות בטיחות חציוניים. על פי רמת ההתנגדות לפגיעה, ניתן לחלק אותם ל-Class A ו-Class S (Am ו-Sm מציינים התקנה בחציון). מעקות בטיחות Class S מחוזקים ומתאימים לשימוש בקטעי כביש מסוכנים במיוחד, בעוד Class A משמש לכבישים מהירים ייעודיים.

מעקות בטיחות של קורות גליות בצד הדרך

(1) פריסה רוחבית
הפריסה הרוחבית של מעקות הבטיחות הקורות הגליות בצידי הכביש לא אמורה לאפשר למשטח המעקה לחדור למגבלות השחרור של הכביש המהיר, ולא אמורה להפחית באופן משמעותי את לחץ האדמה הרוחבי בצד החיצוני של עמודי המעקה. המרחק המינימלי מהקצה החיצוני של העמוד לקצה הכתף הוא: לא פחות מ-25 ס"מ כאשר רוחב הכתפיים הוא 75 ס"מ; ולא פחות מ-14 ס"מ כאשר רוחב הכתפיים הוא 50 ס"מ.

(2) סיום הטיפול
יש להתייחס לנקודות ההתחלה והסיום של מעקות הבטיחות הקורות הגליות לצד הדרך. הקצוות של מעקות הבטיחות בצד הדרך יכולים להיות מעוגלים או מעוגנים. בשלבים המוקדמים של בניית הכביש המהיר במדינה שלי, נעשה שימוש נפוץ בקצוות של מעקה בטיחות עגולים-, המחוברים לחלק הסטנדרטי של מעקה הבטיחות באמצעות קטע מעבר. קטע מעבר זה היה בדרך כלל פרבולי, כאשר העמודים זזו החוצה בהדרגה תוך שמירה על גובה קבוע. המרווח בין העמודים ליד הקצוות גדל ל-2 מטרים. נעשה שימוש ביסודות בטון ובעוגני כבלים-; שיטה זו נקראת סיומת קצה-, עם קורות קצה עגולות-. סוג זה של קצה היה בשימוש נרחב בחו"ל מכיוון שהיה קל לייצור והתקנה, וסיפק הדרכה טובה בזוויות התנגשות קטנות. עם זאת, אם-רכב חסר-שליטה התנגש חזיתית-בקצהו, המעקה עלול לחדור לגוף הרכב. לכן, אומצו קצוות קצה מעוגנים-. קצוות קצוות אלה נמשכים בהדרגה לכיוון הקרקע באמצעות קורה זוויתית ומעוגנים בקצהם עם תשתית בטון. בהתנגשות ראש-, הרכב חסר-שליטה היה מטפס במעלה הקורה הגלית הזוית כדי לספוג אנרגיה. בהתנגשות צד, הוא גם סיפק הדרכה טובה.

לקצוות מעקה הבטיחות שיטות טיפול שונות במעלה הזרם בכיוון התנועה המתקרבת ומורד הזרם בזרימת כיוון התנועה. שיטות הטיפול הסופי שתוארו לעיל מתייחסות לקצה במעלה הזרם בכיוון התנועה המתקרבת. הקצה במורד הזרם בזרימת כיוון התנועה מונח בקו ישר עם הקטע הסטנדרטי של מעקה הבטיחות. הקצה במורד הזרם מטופל בדרך כלל כאל קורת קצה עגולה-. כאשר הרכב מגיע לקצה במורד הזרם, התקנת מעקה הבטיחות הושלמה, והסכנה בשולי הדרך נחשבת למינימלית.

(3) בניית הבלוק נגד-חסימה

החסימה נגד-חסימה של מעקה הבטיחות של הקורה הגלית בצד הדרך היא הרכיב הנושא-העומס בין הקורה הגלית לבין העמוד, וניתן לייצר אותו באמצעות צורות שונות של פלדה. ניתן לחלקו לשני סוגים: סוג A וסוג B. סוג A מתאים לעמודים עגולים והוא מבנה משושה; סוג B מתאים לעמודי תעלות או לעמודי פלדה אחרים. הוספת בלוקים נגד התנגשות- בין הקורה הגלית והעמודים מציעה מספר יתרונות:

① הבלוק נגד-התנגשות עצמו פועל כמנגנון סופג אנרגיה-, המאפשר למעקה הבטיחות להתעוות בהדרגה בעת הפגיעה, מקל על ספיגת האנרגיה ומפחית פציעות הנוסעים.

② הבלוק נגד-התנגשות, המקובע בין העמוד לקורה הגלית, תולה את הקורה מהעמוד. במקרה של התנגשות, גלגלים קדמיים של רכב-של-אין שליטה לא יהיו תקועים בעמוד בגלל שהקרן קרובה מדי אליו.

③ הבלוק נגד-התנגשות תורם לתפקוד הכולל של מעקה הבטיחות, מחלק את כוח הפגיעה על פני טווח רחב יותר, וכתוצאה מכך חלוקת מתח אחידה יותר, מסלול התנגשות חלק יותר, הנחיית רכב משופרת וחוזק מעקה בטיחות כללי מוגבר.

④ כאשר מותקנים בלוקים נגד-התנגשות בקטעים עם שוליים, המרחק בין הקורה הגלית למשטח המדרכה מצטמצם, מה שמקל או אפילו מבטל את ההשפעות השליליות על מעקה הבטיחות הנגרמות כתוצאה מ-}}}}-כדי רכב שקפץ לאחר פגיעה בשוליים.

(4) לאחר התקנה
יש להתקין עמודי מעקה בצד הדרך בכתפי אדמה מוצקות. האינטראקציה בין העמוד לאדמת הכביש גורמת להתכופפות ועיוות של העמוד, בעוד שהאדמה נדחסת ומתעוותת; זה חלק מתהליך קליטת האנרגיה של המעקה. עם זאת, בשלושה מצבים- שבהם לא ניתן להכניס עמודי מעקה לתוך גשרים, מעברים, גשרונים, או שבהם יש צינורות תת קרקעיים או קטעים סלעיים מתחת למוצב-יש להתקין את עמודי המעקה ביסודות בטון. במידת האפשר, יש להשתמש בעמודי מעקה בטיחות הניתנים להחלפה.

ישנן שלוש שיטות להתקנת עמודי מעקה בטיחות בבטון: האחת היא לקדוח מראש- חורים ביסוד הבטון, למלא אותם בחול צפוף לאחר הנחת העמוד ולאטום את החלק העליון והתחתון באספלט. במקרה של התנגשות העמוד יכול להתעוות במידה מסוימת מבלי לפגוע בתשתית הבטון, וגם ההחלפה קלה יותר. סוג אחר משתמש בבסיס אוגן עם חיבורים מוברגים. לאוגן יש חור מוארך; במקרה של התנגשות, האוגן יזוז מעט לאורך החור המוארך, מה שהופך את התיקונים לקלים אם ברגי העיגון אינם פגומים. סוג שלישי משתמש בהתקן מחסום בטיחות בדרכים להחלפה. מכשיר זה מתאים לעמודים עגולים, עשויים פלדה יצוקה, כאשר הבסיס החיצוני משובץ בבטון. השרוול הפנימי מוברג לבסיס החיצוני. עמוד המחסום מוחדר לתוך השרוול הפנימי, וכאשר הברגים מהודקים, השרוול הפנימי נועל את העמוד במקומו. במקרה של התנגשות, העמוד עלול להתכופף או להתעוות; פשוט הידוק הברגים מאפשר הסרה והחלפה קלה.

מעקות בטיחות של קורות גליות מרכזיות: מעקות בטיחות של קורות גליות המותקנים בחציון המרכזי מסווגים לרמות Am ו- Sm בהתבסס על עמידות הפגיעה שלהם. מעקות בטיחות בגובה Sm מחוזקים ומתאימים לקטעים של החציון המרכזי המכילים מבנים חשובים שבהם יש להגביל את התזוזה הצידית של מעקה הבטיחות. מעקות בטיחות ברמת Am מתאימים לקטעים כלליים של כבישי רכב ייעודיים. ניתן לסווג אותם לסוגים נפרדים ומשולבים בהתאם למבנה שלהם. מעקות בטיחות נפרדים מתאימים לקטעי כביש עם רצועות חציוניות רחבות יחסית, מבנים רבים בתוך הרצועה החציונית וצנרת תת-קרקעית. מעקות בטיחות משולבים מתאימים לקטעי כביש עם רצועות חציוניות צרות יותר, פחות מבנים בתוך הרצועה החציונית או פחות צינורות תת קרקעיים.

(1) פריסת חתך-
יש לקבוע את פריסת החתך- של מעקות הבטיחות של קורות גליות עבור פסים חציוניים על סמך רוחב הרצועה החציונית, צורת החתך- שלו והפריסה של צינורות תקשורת תת-קרקעיים.

כאשר הרצועה החציונית פרוסה באופן נפרד, משטח מעקה הבטיחות לא אמור לחדור לגבול סלילת הכביש. אם מותקנים מעקות בטיחות נפרדים ברצועה חציונית עם שוליים, על מעקות הבטיחות הקורות הגליות להיות עם בלוקים נגד- חסימה. אם מותקן ברצועה חציונית שבה מונחים צינורות תקשורת, חשמל או צינורות אחרים, ניתן להפחית את הערך המינימלי C של משטח השוליים של המעקה הגלי ל-25 ס"מ (בדרך כלל C=50 ס"מ). כאשר משתמשים במעקות בטיחות קורות גליות מרוכבות בחציון המרכזי, קו האמצע של עמודי המעקה צריך להתאים באופן אידיאלי לקו האמצע של הכביש. אם יש מבנים או צינורות תת קרקעיים בתוך קו מרכז הכביש, ניתן להזיז את קו האמצע של עמודי המעקה לצד אחד, או לשנות את הסוג המרוכב לסוג נפרד כדי לעקוף את המבנים בקו האמצע. מעקות בטיחות קורות גליות מורכבות מעמודים, קורות צולבות, קורות גליות ומחברים. עמודים יכולים להיות עשויים פלדה עגולה או תעלה. קורות צולבות מורכבות משתי פלדות תעלות, המותקנות משני צידי העמוד, כאשר כל קצה מחובר לקורה הגלית. הרוחב המקסימלי המשולב של שתי הקורות הגליות הוא 100 ס"מ, שניתן לכוונן בהתאם לרוחב החציון המרכזי.

(2) סיום הטיפול

מעקות בטיחות המותקנים בהתחלה, בקצה ובפתחים של החציון המרכזי צריכים לטפל בקצותיהם. קצוות לא מטופלים הם מסוכנים ביותר; כאשר רכב מתנגש במעקה בטיחות מתכתי, קורת הקצה עלולה לנעוץ את תא הנוסעים; כאשר רכב מתנגש חזיתית-במעקה בטיחות מבטון מזוין, הוא יוצר כוח פגיעה עצום. בהתנגשות ראש-, אסור שהמכשיר נגד התנגשות-קצה- יהיה בעל קוצים, גורם לבליטות או לגרום להתהפכות הרכב. תאוצת הרכב במהלך ההתנגשות לא תעבור את הגבולות הנדרשים. כאשר רכב ללא שליטה-מ-מתנגש בין הקצה-לקטע הרגיל, למבנה הקצה-הקצה צריך להיות אותו רכב-המשנה ביצועים כמו הקטע הסטנדרטי של מעקה הבטיחות המפריד המרכזי.

סוג סוף-: ניתן לשקול שני סוגים: נפרדים ומשולבים. עבור מעקות בטיחות נפרדים של קורות גליות, הקצה- צריך להיות עקבי עם היישור של המפריד המרכזי. בתוך אורך מסוים (למשל, 16 מ'), מעקה הבטיחות של הקורה הגלי מצטמצם פנימה בהדרגה משני קווים מקבילים לכיוון המפריד ביחס מסוים, בדרך כלל בצורה פרבולית. מרווח העמודים הוא 2 מ', והרדיוס של הקצה המעוגל צריך להיות עקבי עם יישור פתח המפריד, בדרך כלל 25 ס"מ.

המחקר על טכנולוגיית טיפול קצה-במדינה שלי מוגבל. שיטות הטיפול המוזכרות לעיל בעצם מחברות את הקורות הגליות משני הצדדים עם קצוות מעוגלים, מבלי להשתמש בעמודי פירוק אנרגיה- או בסיסי הזזה, והקורות הגליות אינן משלבות עיצובי ספיגת אנרגיה או תזוזה. לכן, אפקט ספיגת האנרגיה בשלב זה אינו טוב במיוחד, אך מבנה זה קל לייצור והתקנה, ובעלות נמוכה, כך שהוא עדיין בשימוש נרחב.

מעקות בטיחות באזור משולש הסטת תנועה: האזורים המשולשים בכניסות וביציאות של רמפות מחלף, אזורי שירות וחניונים בכבישים ייעודיים לכבישים מהירים נחשבים לאזורי משולש סכנה ויש להצטייד במעקות בטיחות שתוכננו במיוחד. מבנה מעקה הבטיחות במיקום זה צריך להיות עקבי עם מעקות הבטיחות של הקורות הגליות בצדי הדרך ויש לפרוס אותו בהתאם ליישור ולשטח של אזור המשולש. במהלך ההתקנה, יש להשתמש במעקות בטיחות מחוזקים (S) בטווח של 8 מטר משני הקצוות בצד הקרוב לכביש הראשי ובטווח של 8 מטר משני הקצוות בצד הקרוב לרמפה. יש לחבר שישה רצועות של מעקות בטיחות מסוג A באמצע מעקות הבטיחות המחוזקים, ואת מעקות הבטיחות משני צידי אזור המשולש יש לחבר בקצוות מעוגלים. כאשר התנאים מאפשרים זאת, יש להתקין מחסומים בתוך אזור משולש הסכנה. מחסומי התנגשות יכולים לספוג ביעילות אנרגיית התנגשות ולהפחית את מהירות כלי הרכב בהתנגשות חזיתית. במקרה של התנגשות צד, מחסומים יכולים לשנות את זווית ההתנגשות של הרכב ולהנחות את הרכב למרכז הכביש; לכן, הם נמצאים בשימוש נרחב באזורי משולש הסכנה של הסחת תנועה.