מעקות גשרים מוקדמים נבנו בעיקר מלבנים, אבן, בטון או חומרים אחרים, ויצרו קירות מוצקים או עמודים וקורות פשוטים. עיקרון התכנון המרכזי שלהם היה "חוסם", אבל הם סבלו מבעיה של חסימה מוחלטת של הנוף של הנהג והנוסעים, ופוטנציאל לנזק חמור או אפילו התהפכות במהלך התנגשות נוקשה.
עם הגיוון של החומרים, מתכות (כגון פלדה) החלו להיות בשימוש נרחב. מעקות קורות מתכת-, כגון מעקות קורות גלי, הפכו למיינסטרים. פילוסופיית העיצוב שלהם החלה לחקור גישה "קשה ורכה", תוך שימוש בעיוות הניתן לשליטה של רכיבי המעקה כדי לספוג אנרגיה ולהאט כלי רכב. החלה להופיע סטנדרטיזציה, וקבעה רמות הגנה שונות למעקות על סמך גורמים כמו מהירות עיצוב הכביש והרכב התנועה.
תפיסות עיצוב מודרניות של מעקה גשרים התפתחו וכוללות חסימה, חציצה והנחיה, בקרת סיכונים של נוסעים ובקרת גישה לרכב. אימות הבטיחות מסתמך על-מבחני ריסוק אמיתיים-של כלי רכב והדמיות מחשב. סוגי המבנים הפכו מגוונים יותר, כולל מעקות עמודים- של קורות מתכת, מעקות בטון, מעקות מרוכבים ומעקות כבלים גמישים. הישגים טכנולוגיים באים לידי ביטוי ביישומים כגון "SB-דרגת כנף-קיר-מעקות מעבר לגשר ללא כבישים" ובמבחר המגוון של "מעקות קורות מתכת ומעקות פלדה קורות גליות" בהנדסה מודרנית.
עיצוב מעקה גשר עתידי נוטה לאינטליגנציה ואינטגרציה. זה כולל מחקר של חומרים חדשים בעלי יעילות ספיגת אנרגיה גבוהה יותר, בחינת שילוב חיישנים במעקות, והתחשבות בכושר הסתגלות סביבתי (כגון עמידות -להקפאה של בטון וקשיחות-בטמפרטורה נמוכה של חומרי מתכת) וצרכים ספציפיים של תנועה (כגון הגנה על רכב כבד). ההתפתחות שלו היא מ"קיר" פשוט ל"מערכת בטיחות" מתוחכמת.